אל תהמר על עצמך העתידי

ההבטחה שכולנו נותנים לעצמנו

בבניית תמהיל משכנתא, יש פיתוי גדול לבחור במסלול של הלוואה בריבית קבועה לתקופה קצרה. זה הגיוני: ככל שתקופת ההלוואה קצרה יותר, הריבית שתקבלו נמוכה יותר - למשל, מסלול ל-10 שנים יהיה בריבית נמוכה יותר ממסלול ל-20 שנים.

מתוך ההבנה הזו, לא מעט אנשים משלבים בתמהיל שלהם הלוואה קבועה לפרק זמן קצר, ואילו את שאר התמהיל - החלקים הלא-קבועים - הם מותחים לטווחים ארוכים, לרוב 25 עד 30 שנה.

וכאן מתחילה הבעיה: מרבית המשכנתא הופכת להיות ארוכה מאוד, הקרן (בחלקים הללו) כמעט לא פוחתת במשך השנים, והריבית המצטברת גבוהה. כששואלים את הלווה על כך, התשובה בדרך כלל מוכנה מראש: "כשייגמר המסלול הקצר וההחזר החודשי ירד - נעלה מחדש את ההחזר, נקצר את יתר ההלוואות ונטפל בזה בעתיד".

על הנייר התוכנית הזו נשמעת טובה - במציאות, כמעט תמיד היא לא תצא אל הפועל.

מה האבחנה? "הפחתה היפרבולית"

אנחנו יודעים שיש לנו בעיות שליטה עצמית. הבטחתם לעצמכם פעם שאחרי החגים תתחילו דיאטה? או שאולי אחרי החגים תתחילו לחזור לכושר, ולרוץ פעמיים בשבוע? או שאולי אחרי שתסיימו את התואר, את השירות הצבאי, את הסטאז' וכו' - אתם תפסיקו לעשן?

אנו יודעים שאנחנו כן. אנו כבר שנים מנסים לחזור לכושר, וכל פעם יש לנו תירוץ אחר למה לא לעשות את זה.

הפורמט הזה קבוע: אנחנו קובעים מטרה שאפתנית שנתחייב אליה בעתיד. עדיף כמובן העתיד הרחוק. שאלתם את עצמכם למה אנחנו לא מתחייבים להתחיל להתאמן כבר היום בערב? ולמה אנחנו לא מפסיקים לעשן מיד? כי המאמץ גדול מדי, אז קל לנו להכניס את "עצמנו" העתידיים להתחייבות. כי "עצמנו" העתידי (של אחרי החגים) לא יכול להתנגד לעסקה שחתמתם היום.

אבל "עצמנו" העתידי לא רוצה להתחייב למטרות הללו. זו הסיבה למה הדיאטות הללו נכשלות, ושהכרס שלנו גדלה עם השנים. ההעדפות שלנו משתנות עם הזמן.

איך זה קשור למשכנתא שלכם?

כשאתם לוקחים משכנתא עם תוכנית "לטפל בזה בעתיד" - בין אם זה להעלות החזר כשהלוואה תסתיים, לבצע פירעון מוקדם מבונוס שתקבלו, או למחזר כשהריבית תרד - אתם בעצם מהמרים על כך שאתם העתידיים תקיימו את ההבטחות של אתם הנוכחיים.

אבל בעוד כמה שנים, כשיגיע הרגע לפעול, אתם תרצו לעשות משהו אחר עם הכסף שלכם. אתם תרצו לטוס עם המשפחה לתאילנד, לשדרג את הרכב, לשפץ את המטבח, להשקיע את הכסף בשוק ההון וכו'. זה הגיוני וזה אנושי.

תופעת ההפחתה ההיפרבולית רלוונטית מאוד באספקטים נוספים של התנהלותנו הכלכלית. עצמאיים לא חוסכים לפנסיה היום כי הם משוכנעים שיחסכו אליה בעתיד, ובכך הם מסכנים מאוד את "עצמם" העתידי. דוגמה נוספת היא אי-ההתעסקות שלנו בדוחות הפנסיה השנתיים שלנו, כי אנחנו יודעים שיהיה בעתיד זמן טוב יותר לעסוק בכך.

מה אפשר לעשות? אסטרטגיית המחויבות של אודיסאוס

כנראה שהאזכור הראשון לאדם שנאלץ להתמודד עם בעיות של שליטה עצמית היה אודיסאוס מהמיתולוגיה היוונית. במסעותיו הימיים, רצה אודיסאוס לשמוע את שירת הסירנות. יחד עם זאת, הוא ידע שכל מי ששומע את שירתן השמימית מתמכר אליה, וכתוצאה מכך מאבד את שליטתו העצמית ומשיט את ספינתו אל הסלעים ואל מותו הבלתי נמנע.

מכיוון שאודיסאוס לא היה מוכן לוותר על התענוג, הוא נקט ב-"אסטרטגיה של מחויבות" - כלומר הגבלת הבחירות שלו.

אודיסאוס בחר באסטרטגיה כזו כדי למנוע פגיעה עצמית. הוא הכריח את צוות המלחים שלו לקשור אותו אל התורן, ולשים שעווה באוזניהם. כאשר הם חלפו ליד הסירנות, אודיסאוס הצליח להאזין לשירתן השמימית, אך לא יכל לגרום לנזק לעצמו או לספינתו ומלחיו, מכיוון שהוא היה מנוע מלזוז ואנשי הצוות שלו לא יכלו לשמוע אותו.

הפתרון: להכניס את עצמנו העתידי להתחייבות שנקיים

בחזרה אל המשכנתא שלנו. אנחנו צריכים למנוע מעצמנו העתידי לעשות שטויות ולהפר את התוכניות שעשינו.

העיקרון הוא פשוט: אל תבנו תמהיל שמסתמך על פעולות עתידיות שתצטרכו לבצע.

אם התוכנית שלכם דורשת מכם בעוד כמה שנים להעלות החזר, לבצע פירעון מוקדם, או למחזר - קחו בחשבון שזה כנראה לא יקרה. במקום זאת, בנו תמהיל שעובד גם בלי ההתערבות העתידית שלכם. תמהיל שמחייב אתכם להחזר הנכון כבר מהיום הראשון.

אמנם זה אומר לפעמים ריבית גבוהה במקצת בהלוואות הקבועות וזה אף פעם לא נעים, אבל כך אתם מגנים על עצמכם מפני עצמכם.

ועוד משהו קטן, צידי ומעניין: הפסיכולוג וולטר מישל הוכיח בניסוי מרשמלו המפורסם שיכולת דחיית הסיפוקים שלנו קשורה לתוצאות חיים חשובות. כך למשל, מי שהפגין שליטה עצמית גבוהה יותר היה בעל ציוני פסיכומטרי גבוהים יותר! מה שנכון למשכנתא שלכם נכון לעוד הרבה תחומים אחרים!

בהצלחה!