מה תהיה האינפלציה? מה יקרה לפריים? כיצד הריבית המשתנה תשתנה?

החלטתם לבנות תמהיל ולשלב בו משתנה, פריים או מסלולים צמודי מדד? חובה להניח הנחות מה יקרה למדדים הללו בעתיד. חובה לנסות לענות על השאלה "מה תהיה האינפלציה" וגם על "מה יקרה לפריים". אם לא תעשו זאת, תנקטו בגישת "יהיה בסדר". אפשר להסכים, שכאן כשמדובר בבית שלנו ושל המשפחה שלנו, כדאי שננקוט בגישה יותר אחראית.

על אף שיש היום דרך סטנדרטית להגדיר את השינויים במדדים הכלכליים הללו, חשוב לנו עדיין לתאר גישות שגויות שנתקלנו בהן במהלך עבודתנו.

גישה שגויה ראשונה: "מה שהיה הוא שיהיה"

מה היא אומרת: אנחנו נעריך שה אינפלציה וה פריים בשנים הבאות הם מה שהיה בשנים האחרונות. "מה תהיה האינפלציה בשנים הבאות? מה שהייתה שנה אחרונה"

למה לדעתינו זה לא טוב מספיק: שוק המשכנתאות הוא דינמי. יש שנים שבהם הריבית נמוכה מאוד ויש שנים אחרות. ייתכן שבשנה הנוכחית האיפלציה נמוכה ובשנה הבאה היא תהיה גבוהה מאוד. זו גישה בעייתית במיוחד בשנים טובות מאוד או רעות מאוד מבחינה כלכלית.

כדאי לנו לאמץ גישה יותר גמישה, ששואלת - מה יקרה אם מה שהיה הוא לא מה שיהיה?

• אם זו תקופה עם תנאים לא טובים - אנחנו עלולים לבחור בגידור יתר של המשכנתא שלנו, שיעלה לנו במשכנתא יקרה
• אם זו תקופה עם תנאים טובים - אנחנו עלולים לבחור במשכנתא יותר מסוכנת, שתהיה מסוכנת כשהמצב המאקרו כלכלי יחריף

גישה שגויה שניה: "One size fits all"

מה היא אומרת: נתכנן תמהיל עם מספר קבוע ויחיד למשתנים הכלכליים. "מה תהיה האינפלציה בשנים הבאות? 2%!"

מה זה אומר ת'כלס: יש מספר אחד ויחיד שיהיה תקף לאינפלציה, לפריים ולמשתנות בשלושים שנים הבאות. לדוגמה, באינפלציה שמים 2% בשנה - כי זה מרכז היעד של בנק ישראל. בפריים שמים 3%

למה לדעתינו זה לא טוב מספיק: ראשית, הגישה הזו הרבה יותר טובה מהגישה הקודמת. אם הקבועים שנבחרו לא נמוכים, אז יש כאן גידור טוב יותר של הסיכונים.

הבעיה הראשונה היא: איזה מספר לשים? מה לשים במשתנים כדי לתאר בצורה הכי סבירה את מה שיקרה בשלושים שנים הבאות. באינפלציה זה קל, כי אנחנו יודעים שבנק ישראל רוצה שהאינפלציה השנתית תהיה בין 1% ל3%. אבל מה לשים בפריים? ומה לשים במשתנות? האקלים הכלכלי משתנה כל הזמן, ולתת מספר אחד שיתאר את השינויים בריבית בנק ישראל לשלושים שנה - נשמע לנו טירוף.

אלה הגישות המרכזיות שנתקלנו בהן במהלך עבודתנו. בהגדרתינו הן "בעייתיות" מכיוון שהן מבוססות על כללי אצבע וחוקים לא מבוססים. הגישות הבאות שנתאר, שבהן אנחנו עושים שימוש, מבוססות על מחקר אקדמי ויתרה מזאת - הן בשימוש של ממשלות, בנקים מרכזיים ומוסדות פיננסיים.